שמש ופסוריאזיס: קשר חיובי
השמש נחשבת כגורם מזיק לעור: חשיפה לשמש פוגעת בעור וגורמת לנזקים – מכוויות, דרך הזדקנות מואצת של העור ועד סרטן העור. לעומת זאת, בכל הנוגע לפסוריאזיס, שמש היא דווקא גורם חיובי ומרפא. קרני ה-UV הורגים את תאי ה-T שגורמים לתגובת היתר של העור. למעשה, פוטותרפיה – טיפול בפסוריאזיס באמצעות קרני שמש (למשל, בים המלח)
או תאורת UVB מלאכותית – הוא טיפול שמוכר על ידי קופות החולים בארץ ונחשב כפיתרון מקובל למחלה. בחורף, כשיש פחות חשיפה לשמש, יש סיכוי גדול יותר להתפרצות המחלה ולהחמרה שלה.
לאור המחקרים המצביעים על החשיבות של ויטמין D לטיפול במחלות אוטואימוניות, לחשיפה לשמש יש תפקיד נוסף: העלאת רמות הויטמין בגוף באמצעות שיפור היכולת של הגוף לייצר אותו בעזרת קרינת השמש.
כמובן שכל חשיפה לשמש צריכה להיעשות בצורה הגיונית. לקרינת השמש יש גם תוצאות שליליות ומזיקות ולכן מומלץ להתייעץ עם המומחים לעניין על מנת לדעת כמה להיחשף לשמש, כיצד ומתי.
איך אפשר לצרוך ויטמין D?
המקור הטוב ביותר לויטמין D הוא השמש, אך ישנם מזונות עשירים בויטמין זה שמהווים מקור נוסף בשבילו: דגים שמנים (טונה, מקרל, סלמון וסרדינים); ביצים; כבד ואיברים פנימיים; חמאה. מזונות אלה הם מקור טוב יחסית לויטמין D כי הם גם עשירים בשומן שמשפר את יכולת הגוף לקלוט את הויטמין. חשוב לדעת שגם מזונות עשירים בויטמין D עדיין אינן מהווים תחליף לשמש ויכולים לשמש רק כהשלמה וכהעשרה.
תוספי ויטמין D שונים קיימים בשוק – חלקם מבוססים על מקורות טבעיים. מומלץ לשלב אותם עם:
- ויטמין K2: חשוב להסעת הסידן בגוף. אם ויטמין D מסייע לייצור הסידן ולאיזון שלו בגוף, ויטמין K2 מבטיח שהוא לא יצטבר במקום אחד אלא יגיע לכל מקום שבו הוא נחוץ.
- מגנזיום: חשוב לפעילות התקינה של הסידן. יתר על כן, הוא ממלא תפקיד חשוב בהמרת ויטמין D לצורתו הפעילה ומסייע לייצור אנזימים שמבטיחים את הפעילות התקינה של ויטמין D.
הגילויים האחרונים על תפקידו של ויטמין D במערכת החיסונית של הגוף והאפשרויות הגלומות בו לטיפול במחלות אוטו-אימוניות מהווים בשורה לסובלים מפסוריאזיס.
ויטמין D ופסוריאזיס – מחקרים
הספרות המקצועית מראה קשר מובהק בין ויטמין D למחלת הפסוריאזיס. תזכורת לכך מופיעה כבר בשנת 1930, אז החלו לטפל בפסוריאזיס באמצעות ויטמין D, כאשר עם השנים הבינו את מידת חשיבותו של וויטמין זה בכל הקשור לעורנו ולמחלות הקשורות בו. החל משנות ה-90 נערכו לא מעט מחקרים שבחנו את השימוש בוויטמין D בנטילה פומית או בנטילה חיצונית כחלק מהטיפול בפסוריאזיס וכן את החשיפה לשמש והטיפול באור כגורמים המשפיעים על רמות הוויטמין בדם.
להלן המסקנות העיקריות, אליהן הגיעו החוקרים:
- ישנן ארבע צורות של וויטמין D, הנחשבות לבטוחות וליעילות כטיפול במחלת הפסוריאזיס: וויטמין D2, וויטמין D3, וויטמין D3-1 וויטמין D25.
- ריכוז תקין של וויטמין D בדם (מעל ל-20 מ"ל) הוא שכיח מאד אצל הסובלים מהמחלה, אך איננו מספיק כדי לשפר את מידת חומרתה.
- ריכוז של מעל ל-100 מ"ל וויטמין D (שנחשב כריכוז גבוה) המתקבל לאחר הטיפול נמצא כריכוז בטוח.
- טיפולים שונים מובילים לרמות שונות של ריכוז וויטמין D בדם.
- במינונים גבוהים של וויטמין D נמצא כי חל שיפור משמעותי יותר במצבו של המטופל וכך גם הקשר בין מנה-תגובה.
- כל הטיפולים שהוצעו הובילו לעלייה בייצור הקלציטריול, הלא הוא וויטמין D בתצורתו הפעילה.
- בטיפול באור נמצא ריכוז גבוה יותר של וויטמין D בדם, מאשר חשיפה לשמש.
- קבלת וויטמין D כתוסף איננה משפיעה באופן שלילי ולכן בטוחה.
- טיפול באור וחשיפה לשמש, מבחינת בטיחותו של הטיפול עצמו, זהים לטיפול באמצעות וויטמין D בנטילה פומית או בשימוש חיצוני.
- כל החוקרים, שלקחו חלק במחקרים אלה, דיווחו על בטיחותו הרבה ומידת יעילותו הרבה מאד גם כן של וויטמין D כטיפול במחלת הפסוריאזיס.
- החוקרים, כאשר הם מסכמים את מחקרם, טוענים כי הקביעה על כך שישנן השפעות שליליות של ויטמין D בשל צריכה גבוהה מאד שלו, אינן נכונות להיום, וכדי להביא להקלה במחלת הפסוריאזיס, נדרשת רמה של 100 מ"ל ויטמין D בדם, בין אם במסגרת נטילת תוספי ויטמין D2 או תוספי ויטמין D3. מחקרים קליניים קובעים כי מינון גבוה של ויטמין D, הנע בין 10,000 ל-25,000 יחב"ל יכול להיות בטוח וגם יעיל. ולכן, בכל הקשור לצריכת ויטמין D לסובלים ממחלת הפסוריאזיס, יש לשקול את ההמלצות מחדש ולבחון תוספת גבוהה יותר של ויטמין D מכפי שהיה מקובל בעבר.
