לא אחת אנו תוהים מדוע הסינים, הידועים כאכלנים גדולים, מצליחים להישאר רזים גם לאחר שהיגרו לארצות המערב. התיאוריה הסינית על גורמי ההשמנה גורסת כי מלבד לגורמים תורשתיים קבועים מראש, יש חשיבות מכרעת גם לתזונה בגיל הרך. אם בתקופת הילדות (עד גיל 10) הילד זוכה לתזונה מאוזנת, שמתאימה לו ומפעילה את כל איבריו הפנימיים באופן שווה יחסית, סביר שיגדל להיות מבוגר חזק ומאוזן שאינו נוטה להשמין בקלות.
תזונה עשירה מדי, או לא מגוונת, בתקופת הילדות – גורמת למאמץ יתר של מערכות פנימיות, ובמיוחד של מערכת העיכול. זו מפתחת, כבר מגיל צעיר, יכולת גבוהה לעיכול ולספיגת מזון, דבר שעלול לגרום להשמנה בגיל מאוחר יותר. ואמנם, מהגרים סינים שלא זכו בתזונת יתר בילדותם, אינם משמינים בקלות כמו ילדיהם שנולדו במערב וגדלו על תפריט עשיר במזונות שתחומי פעילותם מצומצמים ולכן אינם מפעילים בצורה מאוזנת את כל מערכות הגוף.
אנשים בעלי סוג גוף חם/לח או קר/לח נוטים להשמין בקלות, שלא כמו אנשים בעלי סוג גוף חם/יבש. אלה בדרך כלל לא יגיעו למשקל עודף, גם אם יאכלו הרבה מעבר לדרוש. כלומר, לא רק המזון עצמו משפיע על ההשמנה, אלא גם הצירוף המסוים בין סוג הגוף וסוג המזון שאדם אוכל הוא שגורם לאחד להשמין, ולאחר לשמור על משקל רצוי.
תזונה נכונה כאורח חיים – ולא מבצע חד פעמי
תורת התזונה הסינית המסורתית אינה מתייחסת להשמנה כאל תופעה המחייבת מבצע חד פעמי להפחתה במשקל, שנידון ברוב המקרים לכישלון, אלא מציעה שיטות אחדות לטיפול בסוג הגוף הנוטה להשמנה (קר/לח, חם/לח), ולסילוק וייבוש עודפי נוזלים וליחה מן הגוף, גם כטיפול מקדים לבעיות השמנה.
טיפול תזונתיים להפחתה במשקל, כמו כל טיפול תזונתי אחר, נמשכים זמן ארוך יחסית, וניתן לחזק אותם בדיקור ובצמחי מרפא מתאימים. מובן מאליו שטיפולים כאלה חייבים להיעשות תחת השגחה מקצועית ומוסמכת יותר.
המרצה והשתנה – סילוק נוזלים מן הגוף בצורת הפרשה יכול להיעשות בעזרת מזונות וצמחים משתנים, הנחשבים כמזונות לכל דבר, אך מכיוון שהם גם משתנים יעילים במיוחד, יש לאכול אותם בזהירות: אנשים רזים וילדים צריכים לאכול מהם מעט, כדי שלא לאבד ממשקלם.
השעועית האדומה, או שערות קלחי תירס, נחשבות למזונות משתנים שטוב לבשל אותם עם מאלט (גרעיני שעורה), או תמרים אדומים וכמה שיני שום. השום, נוסף על היותו ירק משתן, הוא גם מחזק אנרגיה יעיל. מזונות משתנים מתאימים לטיפול בבצקת, בדלקת בכליות, בבעיות במתן שתן ובמצבי מתח ועצבנות.
ספיחת נוזלים – את עודף נוזלי הגוף אפשר לספוג (בתוך הגוף) בעזרת מזונות בעלי כושר לספיחת נוזלים, גריסי פנינה לדוגמה. רבים מן המזונות האלה, וכן צמחי מרפא ותבלינים אחדים, הם ארומאטיים. מזונות סופחי נוזלים טובים לטיפול בשלשול ובהצטברות נוזלים.
קירור הגוף – הטחול והקיבה שייכים למחמם האמצעי, ואילו המחמם העליון כולל את הלב והריאות והמחמם התחתון את הכליות, המעיים ואיברי הרבייה.
הקיבה, בהתאם לתיאור ציורי מקובל, היא מעין סיר בישול, או כלי הקיבול של המחמם האמצעי, שאליו מגיע המזון כדי להתפרק למרכיבים טהורים ולמרכיבי הפסולת. הטחול, על פי אותו היגיון ציורי, הוא כמו אש הכיריים מתחת לסיר הבישול. תפקידו החשוב של הטחול הוא לייצר חום ולשמור על בעירת עיכול, וכן לסנן את המזון לאחר שהתפרק בקיבה. תהליך עיכול תקין מחייב חום קיבה קבוע, וכל מה שמונע את רמת החום הזו פוגע בפעולת העיכול ויוצר תגובת שרשרת שאחת מתוצאותיה הגלויות היא השמנה.
לחות גבוהה מידי במחמם האמצעי פוגעת בכושר הבעירה של הטחול, בדיוק כשם שעצי הסקה לחים בוערים רק חלקית ומעלים עשן רב. אחד הסימנים הבולטים ל"בעירה מקולקלת" בגוף חם/לח הוא מתן שתן בכמויות קטנות ובצבע כהה. בעלי גוף מסוג חם/לח סובלים לעיתים קרובות גם מעצירות. מזונות בעלי אנרגיה קרה וטעם מר יעילים בקירור הגוף, ומאפשרים לעודף הנוזלים להיפלט החוצה ממנו, וכן הם יעילים בטיפול בסימפטומים חמים כמו פריחה עורית ודלקת באיברים הפנימיים.
חימום הגוף – דרך אחרת לסילוק עודף נוזלים מן הגוף היא אכילת מזונות בעלי אנרגיה חמימה או חמה, ובעלי טעם חריף/מתוק. אלה מעודדים השתנה והזעה, ומתאימים למי שגופו מסוג קר/לח. האנרגיה החמה מחממת את הגוף, והטעם החריף ממריץ הזעה. מקלון קינמון, לדוגמה, מספק את המטרות הללו. משקה יעיל לחימום הגוף הוא תה חלוט מג'ינג'ר טרי וקליפת תפוז מיובשת.