בשנות ה-50 של המאה ה-20, המחלה, פטרת הקרקפת (גזזת), הייתה נפוצה במיוחד והייתה מוכרת בכל הארץ. המחלה דאז פגעה בעיקר בתושבי המעברות – העולים החדשים אשר נאלצו לגור בצפיפות ועל כן נדבקו בקלות בין האחד לשני. גזזת היא מחלה הנגרמת מפטריה בקרקפת וגם בשיער. הגזזת היא מחלה מידבקת במיוחד, אשר בדרך כלל פוגעת בילדים בני שלוש עד שבע. אף על פי כן, ניתן לחלות בגזזת בכל גיל.
ממה נגרמת מחלת הגזזת?
פטרת בקרקפת נגרמת משלושה סוגי פטריות שונים – מיקרוספורום, אפידרמופיטון וטריכופיטון. שלוש הפטריות הללו דומות בתופעות שלהן. הפטרייה מדבקת מאוד ומועברת מאדם לאדם, בדרך כלל בתנאי צפיפות. הפטרייה יכולה לעבור דרך מגע ישיר בן אדם לאדם, וגם על ידי מגע של חפץ נגוע (כמו למשל כובע, מגבות ומברשות שיער). כמו כן, המחלה עשויה להיות מועברת דרך בעלי חיים הנגועים בפטרייה.
כיצד ניתן לזהות גזזת?
לגזזת יש מספר תסמינים עיקריים, כאשר הראשי שבהם הוא קשקשים על הקרקפת ברמות חומרה משתנות – החל מקשקשים קלים, ועד קשקשים עבים וקשים הדבוקים לעור. מלבד כך, כאשר הגזזת מתפשטת, היא יוצרת מעין צורות על גבי הקרקפת בצורת טבעות, בהן נראות נקודות שחורות אשר הן למעשה שיער שבור. בדרך כלל תופעת הגזזת מלווה בגרד, אך לא בהכרח. ייתכן גם זיהום משני לפטריית הגזזת, משמע האזור הנגוע בגזזת מזדהם ובמזהם נוסף, מלבד בפטרייה.
ישנם גם תסמינים משניים לגזזת, הנובעים בעיקרם מתגובה של המערכת החיסונית לזיהום (פטריית הקרקפת) – תגובה זו נקראת קריון, והיא גורמת להפרשות, להשפעה על קשרי הלימפה, ולבצקת בעור. אלו יכולים להביא להצטלקות העור באזור הנגוע, אשר גם יימנע מהשיער לשוב לגדול בעתיד.
הגזזת נפוצה לרוב אצל ילדים, אך באם חולה בגזזת אינו מקבל טיפול הולם, הוא יכול להיות נגוע בפטרייה מספר שנים ואף בבגרותו. מבוגרים מסוגלים להידבק גם כן, ואף להיות נשאים של נבגי הפטרייה.
בכל חשד לנגע בגזזת, יש לפנות לרופא העור ולאבחן את המחלה על ידי בדיקה גופנית ובהמשך על ידי משטח ותרבית לפטרת. המשטח והתרבית לאבחון פטרת הקרקפת מתבצעים באמצעות דגימה של האזור הנגוע – השיער והקשקשת עצמה.
טיפול בפטריה בקרקפת?
לאחר האבחון הרפואי בגזזת, ניתן לטפל במחלה במספר דרכים. האחת והנפוצה ביותר היא טיפול תרופתי האנטי פטרייתי של התרופה גריזופולבין (גריפולין). במהלך נטילת התרופה האורכת כחודשיים, התרופה עלולה ליצור תופעות לוואי של רגישות יתר לשמש, שלשול, כאבי ראש, בחילות ואפילו פריחה. אם התרופה גורמת לתופעות לוואי בלתי נסבלות, ניתן לעבור להשתמש בתרופות מקבילות.
מלבד כך, מומלץ להפריד ככל האפשר את השימוש באותם מוצרי הגיינה בין החולה הנגוע לבין בני ביתו (לבוש, מסרקים ומברשות, מגבות, וכל דבר העלול לגעת במקום הנגוע), ולמנוע מגע קרוב ככל הניתן בין בני הבית. בני הבית יכולים ואף מומלץ שישתמשו בשמפו אנטי פטרייתי.
יש גם לבדוק האם ייתכן כי מקור הגזזת הוא בחיית מחמד בבית הנגועה גם היא בגזזת – באם עולה חשד כי החיה נגועה בגזזת, יש להביאה לאבחון וטיפול אצל וטרינר, ובכך למנוע את הפצת המחלה.
חשוב להדגיש כי במקרה של גזזת, הדרך היעילה והטובה ביותר לטיפול הוא המניעה – או כפי שנאמר, "להקדים תרופה למכה". על כן, ניתן למנוע את המחלה ואת ההדבקה בה על ידי הקפדה על מספר עקרונות פשוטים – ראשית יש להימנע ממגע בבעלי חיים משוטטים, גם אם למרית עין נראה כי הם אינם נגועים. כיום, המחלה אינה נפוצה כבעבר, ומרבית המקרים המאובחנים בארץ הם תוצאה של מגע עם בעל חיים נגוע. בנוסף, יש להימנע ממגע של כל חפץ העשוי להיות קשור לראש ולקרקפת – בפרט אם מדובר באנשים זרים, אך מומלץ להקפיד על כך גם עם בני הבית הקרובים.
מלבד כל אלו, ניתן למצוא טיפולים נוספים ברפואה האלטרנטיבית, אשר ידועים בסגולותיהם בסיוע בבעיות עור וטיפול בזיהומים בעור. בין הטיפולים המוצעים לגזזת בתחום הרפואה המשלימה הם דיקור סיני אשר יסייע בזרוז ההחלמה, טיפול בצמחי מרפא אשר יקל על תופעת הגרד הנפוצה בגזזת, והתאמת התזונה על מנת לאזן את הגוף ולעזור לו להילחם בעצמו בפטרת הקרקפת – הגזזת.חשוב לציין שהטיפול במחלה זו ברפואה משלימה הינו תומך ומשלים לטיפול הרפואי המקובל הניתן על ידי רופא העור ,ונעשה במקביל .