מאחר שהיבלות מדבקות, יש למנוע חשיפה של ילדים אחרים ליבלות אלו ומומלץ שימוש במגבות נפרדות לילד הסובל מיבלות ויראליות. הטיפול ברפואה הסינית במולוסקום מורכב בראש וראשונה מאבחון של חוסר האיזון בגוף, במטרה להחזיר את האיזון הפנימי והחיצוני. הטיפול הטבעי במולוסקום יסייע בזירוז ההחלמה ובהעלמת הנגעים מהעור.
מהם התסמינים העיקריים של מולוסקום?
- נגע של מולסקום נע בין 1 מ"מ ל-5 מ"מ בלבד. צבעו ורדרד או לבן והוא דומה מאד במראהו לפנינה בעלת שקע מכתשי במרכז. במרבית המקרים הוא יופיע באזור הגב, הפנים והגפיים, אך לעיתים הוא יכול להופיע בו זמנית בכמה אזורים, למעט כפות ידיים וכפות רגליים.
- מולוסקום אצל ילדים יכול להופיע בין נגע אחד בלבד ל-20 נגעים, הנמצאים זה בסמוך לזה. במצבים חריגים, יכולים להופיע כמה עשרות של נגעים (למעלה מחמישים).
- תופעות נוספות הנלוות לנגעים עצמם הן אדמומיות סביב הנגע, גרד מקומי ובמצבים מסוימים אפילו התפתחות של אקזמה בעור. חשוב לדעת – ישנם מקרים של סיבוכים, אם כי אלה אינם שכיחים. במידה ומופיע זיהום בקטריאלי חריף לצד הגירוד, מספר רב של נגעים או צלקת מקומית חשוב לקבל מענה רפואי מהיר מרופא העור .
כיצד ניתן להידבק במחלה?
הגורם לנגעים הוא נגיף הפוקס (Pox), הנחשב למדבק מאד. מכיוון שמדובר במחלה שכיחה בקרב ילדים, מרבית ההדבקות נגרמות בשל קרבה בין ילדים, בין אם בגן, בבית הספר או בבית, בקרב המשפחה. זו יכולה להיות הדבקה ישירה של מגע עור בעור או עקיפה, כאשר משתמשים, למשל, באותה המגבת, באותם המצעים, הבגדים וגם הצעצועים. ילדים המתקלחים באמבטיה זה אחרי זה, יכולים גם הם להדביק אחד את השני, שכן הנגעים עצמם מדבקים גם בזמן המגע עם המים.
טיפים למניעת הדבקה
מולוסקום, כאמור, היא מחלה מדבקת במיוחד ולכן במשפחות בהן אחד הילדים סובל ממנה חשוב מאד להקפיד על התנהלות מונעת, עד כמה שניתן. הנה כמה טיפים למניעת הדבקה שיכולים לעזור לכם:
- שמירה על היגיינה – אם הילדים שלכם בגן, כדאי מאד להקפיד על היגיינה. המשמעות לכך היא מקלחת בעת השיבה מהגן, הקפדה על שטיפת הידיים (בזמן השהות בגן) ואם ידוע על ילד שנדבק במחלה, הקפדה יתרה על כך.
- הימנעות משימוש באותה מגבת – הנגיף נדבק גם למגבות ולכן אם ידוע לכם על אחד מילדי המשפחה שנדבק במחלה, חשוב מאד להימנע משימוש משותף באותה המגבת עם שאר בני המשפחה. לילד שנדבק יש לתת מגבת רחצה נפרדת, מגבת נפרדת לידיים וגם לפנים.
- כיסוי הנגעים – אם הופיעו נגעים אצל אחד מהילדים, מומלץ מאד לדאוג לכסותם בבגדים או באמצעות תחבושות מתאימות. כיסוי שכזה מונע את חשיפתו של הנגע ומכאן גם את חשיפתו של הנגיף והעברתו לילדים האחרים במשפחה, בבית הספר או בגן הילדים.
- במידה וקיים ילד חולה – הקפדה יתרה על היגיינה ובידוד חפציו – אין להשתמש באותו הסדין ובחפצים משותפים.
מהם הסיבוכים האפשריים למחלת מולסקום קונגיוזום?
וירוס מולוסקום גורם לרוב לזיהום ויראלי קל, אולם עלולים להתפתח ממנו מספר סיבוכים, במיוחד אם הוא לא מטופל כראוי.
אחד הסיבוכים הנפוצים הנגרמים ממולסקום קונגיוזום הוא התפשטות הנגיף לאזורים שונים ונוספים בגוף, או זיהום הנגרם על ידי גירוד הנגעים או מגע עם חפצים מזוהמים. זיהום כזה גורם להגדלת הבליטות.
זיהומים חיידקיים משניים יכולים להתרחש אם הנגעים מגורים או נפתחים, מה שמוביל לאדמומיות, נפיחות וכאב.
במקרים מסוימים, במיוחד אצל אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, נגעי היבלות עשויים להיות על-פני אזורים נרחבים יותר בגוף, להמשך זמן ארוך יחסית ולהיות עמידים לטיפול.
הצטלקות היא סיבוך פוטנציאלי נוסף, במיוחד בעקבות טיפולים פולשניים כמו קריותרפיה, אלקטרוכירורגיה או הסרה כירורגית.
יתר על כן, בגלל הפגיעה האסתטית המחלה עשויה לגרום למצוקה רגשית ופסיכולוגית משמעותית, במיוחד כאשר הנגעים מופיעים על פני אזורים גלויים של הגוף, מה שמוביל לאי נוחות חברתית.
כיצד מאבחנים את מחלת מולסקום קונגיוזום?
האבחון מתחיל בדרך כלל בביקור אצל רופא, המבצע אבחון קליני המתבסס על מראה היבלות. בליטות קטנות, מוגבהות ולעתים קרובות דמויות פנינה מספיקות בדרך כלל כדי לזהות את המחלה ללא צורך בבדיקות נוספות.
עם זאת, במקרים בהם האבחנה אינה ברורה, ניתן לבצע ביופסיה. במהלך ביופסיה, מוסר מדגם קטן של היבלת ונבדק תחת מיקרוסקופ כדי לאשר את נוכחותו של הווירוס.
בנוסף, ניתן להשתמש בדרמטוסקופיה, בדיקת עור ואבחון נגעי עור בעזרת מכשיר הדרמטוסקופ, זכוכית מגדלת המגדילה פי 10 את מה שרואה עין בלתי מזוינת ומאפשרת לראות מבנים על פני העור ובתוכו, באיכות גבוהה ביותר.
