מה ההבדל בין סקלרודרמה מוגבלת ומפושטת?
למעשה, למחלת סקלרודרמה (Scleroderma) שני סוגי מופעים עיקריים. הראשון הינו מורפיאה, כלומר צורה מוגבלת של המחלה אשר נחשבת לקלה יותר ומתבטאת במהלך מחלה קל יותר. המחלה מופיעה בעיקר על הידיים, הזרועות, הפנים והבטן. במצב בו אזורים רבים נפגעו מהמחלה היא נקראת סקלרודרמה מפושטת (או מורפיאה מפושטת). כמו כן, לעיתים נלווה למורפיאה לחץ דם ריאתי גבוה. בדרך כלל המראה יהיה בשלבים הראשונים כמו טבעת בגוון אדום סגול מסביב לנגע, מה שמצביע על כך שהמחלה פעילה ובשלבים מאוחרים יותר העור יקבל גוון חום יותר. התחושה היא של עור מעובה ונוקשה.
צורה נוספת שמתבטאת באופן מקומי נקראת סקלרודרמה קווית (ליניארית), זאת בעקבות צורתה באופן של קווים ישרים המופיעים בידיים או ברגליים. צורה זו עלולה לפגוע בשריר או בעצם, ולעיתים גם סקלרודרמה בפנים ובגולגולת. בדומה לסוג הקודם, גם כאן, אין מעורבות של האיברים הפנימיים. המחלה נמשכת לרוב כמספר שנים, בין שנתיים לחמש. הכתמים העוריים המופיעים במורפיאה משאירים לרוב פגיעה קוסמטית בלבד. חשוב לציין כי הסקלרודרמה הקווית עלולה לפגוע בשרירים ובעצמות וליצור שינויי צורה, או בשמן המקצועי- דפורמציות. תצורה אחרת של המחלה היא למעשה הביטוי הקשה והנדיר יותר- "סקלרודרמה מפושטת" אשר יכולה לפגוע באיברים הפנימיים: ריאות, לב, כליות, וושט ולגרום לסיבוכים קשים.
מהם גורמי הסיכון למחלת סקלרודרמה?
הגורמים למחלה אינם ידועים בוודאות, אך קיימים גורמי סיכון מסוימים אשר עשויים להגדיל את ההסתברות להתפרצותה. בין היתר, גורמים כמו חשיפה לחומרים רעילים כמו סיליקה או פוליוויניל כלוריד, היסטוריה משפחתית של מחלות אוטואימוניות, ועישון יכולים להעלות את הסיכוי להתפרצות המחלה. כמובן, ייתכן כי שילוב של גורמים סביבתיים ונטיות גנטיות משפיע על הסיכוי לחלות.
סקלרודרמה תסמינים
התסמינים משתנים בין חולה לחולה, אך עלולים לכלול:
– שינויים בעור: עיבוי והקשחת עור, במיוחד באצבעות הידיים והרגליים.
– תופעת ריינו: תחושת קור באצבעות הידיים והרגליים, המלווה בשינויי צבע בעת חשיפה לקור.
– כאבי פרקים: נפיחות ונוקשות, לרוב בפרקים הקטנים.
– עייפות כרונית.
– פגיעה במערכת הנשימה: לעיתים מופיעה תחושת קוצר נשימה בשל פגיעה בריאות.
– בעיות עיכול: צרבת, ריפלוקס ואובדן משקל.
אילו דרכי אבחון קיימות?
אבחון סקלרודרמה כולל מספר שיטות, כמו בדיקה קלינית של תסמינים על העור, בדיקות דם לגילוי נוגדנים ספציפיים הקשורים למחלה (כגון ANA ו-SCL-70), בדיקות סרולוגיות, ובדיקות הדמיה כמו CT ריאות להערכת היקף הפגיעה באזור זה. חשוב לפנות לרופא עור או רופא מומחה כמו קרדיולוג או מומחה ריאות, שיוכל לכוון בצורה מקצועית להמשך האבחון והטיפול.
מה חשוב לעשות כאשר יש חשד לסקלרודרמה?
במקרה של חשד לסקלרודרמה, מומלץ לפנות לרופא עור או רופא ראומטולוג המתמחים במחלות אוטואימוניות. לעיתים יופנו החולים גם לקרדיולוג או רופא ריאות לצורך הערכת המצב הפנימי והיקף הפגיעה.
